כאשר לאדם חסרה שן או מספר שיניים, מקובל זה שלושים שנה ברפואת השיניים לעשות שימוש באמצעות שתלים מלאכותיים על מנת להחליף אותן. זה לא דומה לתהליך של ניתוחים פלסטים שתלים אלו נראים בעצם כמו בורג שמוחדר לקיר. לאחר חצי שנה שהם נמצאים בפה בממוצע (תלוי אם זו הלסת העליונה או התחתונה), עובר השתל חשיפה ומונחת עליו כיפת ריפוי. לאחר מס' שבועות הוא מוחלף ב"בסיס קבע" עליו תודבק מאוחר יותר שן חרסינה בדגם מדויק לשן שהייתה שם קודם. תהליך זה נקרא השתלות שיניים והוא מקובל מאד.
למי שיש צורך בכמה שיניים בשורה, מומלץ לעשות השתלות שיניים מקיפות, אשר יש בהן מס' שיניים סמוכות. בדרך כלל עושים זאת באמצעות גשר שנתלה על "תפסים" שיש בפה. השתלות שיניים מוכרות לנו במיוחד מהשיניים התותבות, אותו "פה מלאכותי מלא שיניים", שבדרך כלל יש לאנשים מבוגרים. שתל כזה מומלץ לתלות על 6 תפסים, כיון שהוא מפעיל לחץ גדול על החניכיים ולא כדאי להעמיס עליהן יותר מדי. אם האדם אינו מעשן או חולה במיוחד, סיכויי ההצלחה לשתלים מכל סוג, הם כמעט מאה אחוזים. אין סכנות רבות, אך כמובן כמו בכל ניתוח ארוך ומתמשך, ישנם סיכויים. בלסת עליונה נמצאים חללי אויר ופגיעה בהם יכולה להוביל לבעיות באף ובנשימה. חשוב מאד שאותו רופא שיניים שמבצע זאת ידע מה הוא עושה, מוסמך לכך, ויעשה סי טי ובדיקות מקיפות לפני סגירת העסקה. מצלמות דיגיטליות מיוחדות מסייעות לפעמים בתהליך.
שתלים - הליך שיקומי נפוץ
שתלים הוא אחד מהטיפולים השיקומיים הנפוצים בישראל. אנשים רבים עושים טיפולי שיניים, הכוללים השתלת שיניים, בעיקר במסגרת שיקום הפה. מי שעשה טיפולים לא טובים בפה שלו לאורך השנים יאלץ כנראה להתמודד עם הצורך בהחלפת שיניו בשיניים מלאכותיות אפילו בהגיעו אל הגיל השלישי. טיפול שתלים הוא למעשה החלפת שיניים ספורדית, מקומית, לפני שמגיעים לצורך בהשתלת שיניים בלסת שלמה, קרי שיניים תותבות. את ההשתלה עושים אצל רופא השיניים לאורך תקופה של כחצי שנה, קודם כל מכינים את הלסת לקראת החלפת השן המקורית, קודחים בורג, מרגילים את הפה אליו ואחר כך מכינים דגם מדויק של השן המוחלפת מחומר מלאכותי יציב, שאם אינו נשבר הוא יכול להחזיק עשור, ומרכיבים אותה על הבורג.
צוות כותבי מאמרים בתחום של בריאות.
